סונאטה לפסנתר אור ירח

יצירה זו היא אחת היצירות המפורסמות של בטהובן, אין אדם שכנראה לא שמע את היצירה הזו לפחות פעם אחת בחייו. היא מושמעת בסרטים רבים, במחזאות, בתקליטורי ילדים ועוד ועוד…..אם בטעות לא יצא לכם לשמוע אז מזל טוב!!! היום זה יהיה יומכם הראשון, אני מבטיח לכם שתצאו שמחים, מלאי התפעלות והשראה.

הסונאטה לפסנתר מס 14 אופוס 27 מס' 2  נכתבה בשנת 1801 כאשר בטהובן היה רק בגיל 31. בשנת 1802 היצירה הוקדשה לתלמידתו האוסטרית בת ה 17 הרוזנת גוויצארדי ג'ולייטה (1782 – 1856).

מעולם לא נמצאו ראיות לכך שבטהובן הוזמן להלחין את היצירה הזאת עבור גוף או פטרון. בזמן הלחנת היצירה בטהובן החל להבין ששמיעתו הולכת ונעלמת, השריקות באוזניו שהחלו בשנת 1798 השפיעו מאוד על מצב רוחו, הוא אף שקל לשים קץ לחייו בשנת 1802.

הסונטה מורכבת משלושה פרקים:

1. Adagio sostenuto
2. Allegretto
3. Presto agitato

הפרק הראשון נכתב ב דו דיאז מינור ומתחיל באוקטבה ביד שמאל ובמקצב טרוילות ביד ימין, במלודיה שהקטור ברליוז הגדיר אותה כקינה ואף אמר שזו "אחת מהפואמות שהשפה האנושית אינה יודעת לבטא". בטהובן לעומת זאת אמר "כתבתי דברים טובים יותר".

השם אור ירח לקוח מתיאורו של מבקר המוסיקה לודוויג רלסטאב שאמר חמש שנים לאחר פטירתו של בטהובן כי היא מזכירה לו את השתקפות אור הירח על פני המים, ואכן כששומעים את הפרק הראשון אפשר ממש לדמיין השתקפות זו של הירח ולהיות בחוויה.

הפרק השני נכתב ברה במול מז'ור בצורה של עליזות. פרנץ ליסט הגדיר זאת "כפרח בין שתי תהומות".

הפרק השלישי גם כן נכתב בדו דיאז מינור וזהו הפרק בעל המשקל הגדול ביותר ביצירה. הוא מהיר, חזק, חסר מעצורים ורסן. אפשר ממש לחוש ולהרגיש את המאבקים שבטהובן עבר בעצמו. המקום בו נפש האדם רוצה לפרוץ החוצה מהגוף שסוגר עליו.

לסיכום: אני אוהב שכל אדם מפרש לעצמו את היצירות. זאת הסיבה שאני לא מרחיב יותר מידי בתיאורים. דבר אחד אני כן אגיד, אולי זו לא היצירה שבטהובן הכי אהב, אבל זו בהחלט אחת היצירות שמאפיינות ומסמלות את אופיו הסוער. בטהובן הכניס את הרגש והאמוציות למוסיקה הקלאסית בצורה מעוררת השראה וכל זאת בלי מילים רק דרך התווים – אתם מאמינים???

כתבו במייל info@newjoy.co.il  או בתגובות מה היצירה עשתה לכם?

האזנה נעימה.