ברל כצנלסון

ברל כצנלסון (25.1.1887 – 12.8.1944) היה מנהיג תנועת העבודה, עיתונאי, הוגה דעות מוערך בקרב התנועה הסוציאליסטית וממקימי ההסתדרות בארץ ישראל.

כצנלסון נולד בעיר בוברויסק שבבלארוס למשפחה המחוברת אידאולוגית עם תנועת חובבי ציון, ועל ערכיה גדל. ברל הילד הבכור במשפחתו איבד את אביו כשהיה בגיל 12 בלבד, אמו דאגה לפרנסת המשפחה בעוד שברל הצעיר דאג לחינוך והשכלה לאחיו. מצבם הכלכלי הלך והחריף בעקבות שריפת חנות המשפחה של אמו ומרגע זה החל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. תחילה עבד כמורה פרטי ולאחר תקופה החל ללמד בבית ספר יהודי וכספרן. הוא התנסה גם בעבודות כפיים שונות כגון: בנפחות ופחחות.

כשהיה בן 22 (1909) עלה לארץ ישראל בגל העלייה השנייה ליישוב עטרות השוכן צפונית לירושלים. כצנלסון הצעיר עסק בתחילת דרכו בחקלאות, שם התיידד עם אהרון דוד גורדון ו הסופר יוסף חיים ברנר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התחולל משבר כלכלי-תעסוקתי בארץ והרעב גבר. כצנלסון שהיה חבר בקבוצת כנרת ועבד בחקלאות פעל להקמת ארגון צרכני שיתופי "המשביר", זה המוכר לנו כיום כמשביר לצרכן. בנוסף היה שותף להקמת קופת חולים וזאת במטרה להקל על סבלם ומצוקתם של תושבי הארץ בזמן מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1917 פעל כצנלסון לאיחוד קבוצות פועלים שלהם קשר מפלגתי ואידיאולוגי שונה. הוא ראה בכוח הפועלים המאוחד מנוע צמיחה חיוני לבניית הארץ, ובשנת 1920 היה ממייסדי תנועת ההסתדרות שריכזה שירותים רבים לטובת הציבור כגון: קופת חולים כללית, בנק הפועלים, המשביר, סולל בונה ועוד.

כצנלסון היה אחד ממקימי הוצאת הספרים עם עובד ובשנת 1925 אף הקים את העיתון "דבר" והיה לעורכו עד סוף ימיו. הוא היה הוגה דעות והרבה לכתוב על חינוך ועל חזון המפעל הציוני ההתיישבותי.

ברל כצנלסון נפטר בשנת 1944 בעודו בן 57 בלבד. רוב חייו סבל מבריאות לקויה והסיבה שהביאה למותו הייתה מפרצת.

בשנת 1949 הוקמה מכללת בית ברל לזכרו ולזכר מפעלו הציוני.