גשם במדבר

הנה תיאור של אדם שלא מתייאש וממשיך למרות כל הכישלונות בדרך…

המחשבה על מיזם חדש היא תמיד פשוטה וזאת מכיוון שהיא לא מצריכה עשייה אלא רק חשיבה ולכן לכולנו תמיד יש רעיונות אבל אין לנו האומץ לבצע אותם. הכישלון תמיד מגיע רק כשהעשייה מתחילה.
אנשים רבים מציבים מטרות ויעדים ומתחילים בעשייה, אך מהר מאוד הם מגלים שהפער בין מה שחשבו למה שקורה בפועל רחוק שנות אור, (נוסיף כמובן גם את תכונות העצלנות וחוסר ההתמדה הקיימת אצל רובנו ושלא בדיוק מועילות לנו במהלך הדרך). בנקודה זו הרוב כבר פורשים וחוזרים מהר מאוד לשגרה, אין הם מסוגלים לעמוד מול הפחד, ועדיף לברוח כל עוד הכישלון קטן. אבל חלק קטן מאוד מהאנשים לא מוותר וממשיך במסע כי הוא עדיין בטוח שהוא יגיע ליעד שהציב לעצמו.

המסע הזה של אותם קומץ אנשים ממשיך מעכשיו במדבר המייאש. הכשלונות מתחילים לצוץ מכל עבר. והחום עולה. לעיתים למרחוק הם רואים את שחפץ ליבם והם ממשיכים להתקדם בכל הכוח וכשמגיעים לנקודה שחשבו, גילו שטעו ויש עוד דרך ארוכה להמשיך במדבר, בנקודה זו עוד אנשים יפרשו כי רוחם נשבר והכישלון הצורב הכריע אותם. קומץ קטן ימשיך בכל זאת, כי הוא מאמין בעצמו. אבל חום המדבר לא מפסיק ולא נותן נחת אף לו לרגע להולכים, השמש שולחת קרניים בניסיון להכניע, הם משילים את בגדיהם כדי לצנן את הגוף ממשב רוחות המדבר, אבל השמש צורבת את עורם. זעה מתחילה לכסות את הגוף, בשלב זה עוד אנשים נכנעים לחום הכבד ונופלים שבורי כלי אל האדמה, בוכים על המסע הרב שעשו עד כה ולא השיגו דבר, אין יותר בכוחם ובנפשם להמשיך. נשארו עכשיו יחידים בודדים שהפסיקו לפחד מהשמש ועושים הכל להתעלם מהחום כי הם עדיין משוכנעים שהיעד שהציבו לעצמם חייב להיות בקרבת מקום. אגלי זיעה נוטפים מגופם, לשונם מתייבשת והצמא משתלט על גופם, הגוף מתחיל להצתמק מחוסר מים, העיניים מסונוורות מהשמש הקופחת, האופטימיסטים מתחילים להיאנח מעומס המסע אך לא מאבדים לרגע את התקווה, מחפשים שיבילים חדשים במדבר, לפעמים הם באמת מוצאים עץ קטן בדרך המאפשר להם לנוח לשעה קלה תחת צילו ולחדש כוחם להמשך המסע. משם הם יוצאים שוב אל השמש המאיימת. רגליהם מתחפרות בחול המדבר, נשימתם יבשה וגרונם ניחר. בעודם הולכים נגלים אליהם נופי מדבר מרהיבים, אך היעד עוד רחוק, דיונות החול הנגלות מסתירות את המשך הדרך ומזכירות כמה רבה וארוכה היא עוד הדרך. עוד אנשים נשברים והמתי מעט ממשיכים נאחזים במטה הליכה שמצאו בדרך. באפיסת כוחות מתחילים לעלות לפסגת הר גבוה, מקרבים עצמם אל השמש המייסרת ומייחלים שבקצה ההר יתגלה המקום המיוחל. הנשימות מתקצרות והחום לא מרפה. זהו כמעט ומגיעים לפסגת ההר. רגע לפני הפסגה מרגישים את החשש ומרגישים גם את התקווה. עוד שניות ספורות יתגלה הנוף ועכשיו, דווקא עכשיו הם מאיטים את הקצב בכוונה, רק כדי להנות מהשניות האחרונות לפני הפסגה. הם מרימים את הראש למעלה לכיוון השמש, עוצמים את עיניהם וקופאים במקום. נושאים תפילה אחרונה אל הגעת היעד. ופתאום טיפה אחת של מים נוגעת בעדינות רכה במצח, הם לא מאמינים, פוחדים לפתוח את העיניים ומחכים, והנה עוד טיפה נוחתת ישר לסנטר ושנייה אחריה עוד טיפה על הלחי, מוציאים לשון בפה פתוח לרווחה וטיפה נוספת נוגעת בלשון ונספגת במהירות ומרווה את כל צימאונם מהדרך, וטיפות גשם לאט לאט מתחילות לרדת עליהם ולעטוף אותם, חיוך של אושר עילאי משתלט עליהם, והגשם לא מפסיק, הוא מנקה ומקרר את גופם. הם לא רוצים להמשיך יותר לצעוד כדי לראות מה יש מעבר לפסגה. הם נהנים מהרגע. דמעות של אושר פורצות מתוכם ומתמזגות עם הגשם. צחוק רם של שמחה מפיל אותם על הברכייהם. עכשיו הם כבר יודעים בוודאות שהשיגו את מה שחיפשו במסע זה. הלכו מסע שלם רק כדי שהשניות האלו יישארו אצלם לנצח – בזיעת אפיהם נגעו באושר האמיתי.

…………………………

יירומה (Yiruma) פסנתרן ומלחין קוריאני הלחין יצירה מדהימה בשם "River Flows in You"
היצירה הזו בשבילי מתארת בצורה מדויקת את טיפות הגשם שנופלות עליך אחרי מסע ארוך ומפרך, בדיוק כמו שכתבתי למעלה. ניתן דרכה לשמוע ולחוש ממש את טיפות הגשם שמכסות לאט לאט את הגוף באושר אינסופי אחרי המסע המייגע.
אני מבצע את היצירה לאט יותר וקצת שונה ממה שהתכוון המלחין וזה כדי להדגיש את הטיפות הגשם – אני מקווה שייורמה יסלח לי על כך.

אני מקדיש את זה לאמא שלי שמעולם לא זכתה לשמוע אותי מנגן (סליחה אמא).