הטבע הוא אנחנו ולהפך

הטבע יצר אותנו כדי שיוכל לראות כמה הוא יפה

את המאמר הזה אני מוכרח להתחיל עם משפטו הנצחי של הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקארט (1596 – 1650) "אני חושב משמע אני קיים". דקארט טען שהחושים יכולים לתעתע בנו, אנחנו יכולים לעבור חוויות דומות אבל כל אחד מאיתנו ייפרש אחרת את החוויות הללו, כך שנקבל קשת מגוונת של פירושים ודעות. כל אחד יכול לבנות תורה לוגית שונה שתסביר את אותן חוויות, מה עוד שאנחנו מודעים לכך שהחושים הטעו אותנו כבר בעבר. ריבוי הדעות מעצם טבעו יוצר ספק אצל האדם החושב שכן מהו הנכון האמיתי? והאם אפשר להסתמך על חושינו? יש קושי רב עד בלתי אפשרי להסתמך על חושינו בלבד בבואנו להגיע לחקר האמת של קיומינו בעולם זה. בשל קשיים אלה הלא ניתנים לפתרון טבע קאנט את המונח והציע את האקסיומה "אני חושב משמע אני קיים" כלומר אם יש לי את היכולת לחשוב אז זו ההוכחה שאני קיים ומספיקה לי ידיעה זו כדי להגדיר את קיומי.

המשפט הזה הולך איתי שנים, אני בטוח שגם אתם משתמשים בו לעיתים בשיחה עם חברים. הוא נכתב בפשטות מדהימה, בשפת המקור (לטינית) הוא אפילו קצר עוד יותר " cogito ergo sum". זה מפליא איך שלוש מילים יכולות לספר לנו כל כך הרבה.  ובכל זאת משהו הציק לי בבטן מהרגע ששמעתי אותו, שכן זהו משפט חד כיווני, כלומר הוא מוכיח לכל היצורים החושבים שהם קיימים (במקרה זה אני מכיר בינתיים רק את בני האדם כיצורים חושבים). אבל מה לגבי אותם שאר בעלי החיים, הצומח והדומם? איך הם ידעו שהם קיימים? אולי להם בעצם זה לא משנה כי השאלה הקיומית הזאת ודאי לא מטרידה אותם כלל. אבל הטבע המרהיב הזה שיוצר את כולנו ועוטף אותנו ודאי היה רוצה לדעת משהו על קיומו.

כשנולדו בנותיי שהן בשר מבשרי הבחנתי במשהו מרתק. מכיוון שהן ילדות צעירות הן מביעות רק אמת, עדיין לא נשתרשו בהן נימוסי וגינוני החברה. כל שיש על ליבן הן יודעות לבטא, ללא כל מסננת, גם לטוב וגם לרע. בזכותן גיליתי על עצמי דברים חדשים שלא חשבתי שנמצאים אצלי. התחלתי לראות את עצמי מזווית נוספת ושונה. התבוננתי על עצמי מחדש דרך עיניהן הקטנות והטהורות, לעיתים הן אפילו מצליחות להחזיר אותי בזמן ומסבירות לי דברים שלא הבנתי אז, מתקנות איתי ביחד טעויות עבר ומשקעים שנגררו אחרי עם השנים. הן הוסיפו משמעויות חדשות למונחים שכבר הכרתי אך לא ידעתי שיש להם נגזרות נוספות. למדתי להכיר את החמלה מזווית הראייה של הילד, את האהבה והכעס הטהורים. למדתי שניתן לאהוב יותר מילד אחד אהבת אמת וללא גבולות. למדתי שבכל אחד מאיתנו קיים ילד נצחי, ילד שתמיד ימשיך להשתטות, להסתקרן מדברים חדשים, ויחפש חום ואהבה במקומות חדשים.

פתאום הבנתי כמה הטבע הוא ממזר וחכם. דרכנו הטבע יכול לראות את עצמו מכל זווית אפשרית, שהרי גם אנחנו חלק ממנו. כך הוא יגלה את האמת האולטימטיבית על עצמו: הוא יראה את הצדדים האופטימיים דרך מוחם של האנשים שרואים בכל דבר הזדמנות, לעצב והיגון הוא ייחשף מכאבם של אנשים שאיבדו את יקיריהם או ששרויים במצב נפשי קשה. השמחה והעליזות תתקבל מזווית ראייתם של הילדים ומאותם מבוגרים המסרבים לגדול, ואת העומק והמשמעות מהזקנים שלמדו דבר אחד או שניים מתלאות החיים. הטבע מאפשר לנו לטייל בכל שביליו ולפסוע בכל עמק וגבעה, לראות את הנופים הקסומים, להביט בכוכבים, להתפעל מזריחת החמה ומאור הלבנה. כל אחד ירגיש ויחשוב אחרת במהלך מסעו בעולם הזה, והטבע דרכינו יוכל ללמוד, להתפעל ולהתגאות מיצירת הפאר שברא, בדיוק כמו שאנחנו גאים ורואים דרך ילדינו שנוצרו מאתנו.

הטבע הוא אנחנו ולהפך, בעזרתנו הוא משתנה ולדעתי עם השנים הוא משתבח והופך לעולם טוב יותר. ועכשיו אני יודע שזה הרבה תלוי גם בנו, כי רק דרכינו הוא רואה את היופי שבו.

בואו וניתן לו את כל הסיבות להיות גאה ביצירה שלו.